לכל הורה בוודאי מוכרת השאלה הזו, מגיע שלב כזה שבו החברים מהגן רוצים להגיע לילד.ה שלנו או להפך, הילד.ה שלנו רוצים ללכת לאחרים. נראה שההורים בישראל שייכים לרוב לאחד מהשניים אלה שאוהבים לארח ואלה שממש ממש לא. איך עושים את זה נכון? מאיזה גיל כדאי ובאיזה מינון? קבלו כמה עצות זהב לקראת המפגש
בישראל, לעומת המקובל בארצות הברית ובאירופה – תרבות האירוח של חברים נפוצה מאוד, וכבר מגיל הגן הילדים מצופים לארח ולהתארח. עם הגיל, אופי המפגשים הולך ומשתנה. כיצורים חברתיים, לזמן המשחק יש משמעות כבר אצל פעוטות, שבגיל זה משחקים ב'משחק במקביל', כלומר, מתעניינים אחד בשני, מחקים זה את זה ומפתחים כך את היכולות החברתיות שלהם. אך יש הטוענים שלפעוטות די זמן חברתי בגן ואין צורך ליזום מפגשים מעבר לכך עד שהילדים מבקשים זאת בעצמם.
למעשה, אין תשובה חד־ משמעית לגיל שבו כדאי להתחיל. מומלץ להיות קשובים לפעוט, לצרכים שלו וגם לצרכים וליכולות שלנו ההורים. למשל, להעביר בוקר או אחר הצוהריים עם מבוגר נוסף, הורה לילד או הילדה המתארחים, יכולה להיות חוויה חברתית טובה גם עבורנו. וזה בסדר גם לא לאהוב לארח. יש הורים שמרגישים שאירוח, בטח בגיל הצעיר, דורש מאמצים רבים, ולא אחת במקום לשעשע רק את ילדיהם הפרטיים, הם מרגישים שעליהם לבדר גם את החברים ואפילו את הוריהם.
סביב גיל ארבע המפגשים הללו הופכים למשמעותיים ויכולים לתרום גם לאינטראקציה במהלך היום בגן, הילדים משחזרים חוויות שחוו במשותף זה בביתו של זה והמפגשים מהווים בסיס לחיזוק קשרים. בגילים מאוחרים יותר הילדים קובעים ביניהם וההורים הופכים להיות 'המתאמים', עד שהמפגשים נקבעים ללא מעורבות ההורים.
התדירות תלויה ברצון של הילד.ה, ביכולת שלהם לאינטרקציה חברתית אחרי יום שלם בגן ושוב – בפניות שלכם ההורים לארח או ללוות את הילד למפגש. רצוי לשמור על איזון נכון, לא מפגש בכל יום וגם לא לעיתים נדירות מדי. משך המפגש הוא עניין אינדיבידואלי, פעוטות יכולים להיות באינטראקציה זמן קצר בלבד, ולהיכנס ולצאת ממנו לסירוגין, כך שאורך המפגש לרוב יותאם לפרק הזמן שההורים נהנים יחד. בגיל גן אירוח סביר ימשך כשעתיים, ויכלול גם את זמן ארוחת הערב.
"זה שלי! אני לא מרשה"
קונפליקטים הם חלק כמעט בלתי נפרד מאירוח בגילים הצעירים, ומשפטים כמו "אני לא מרשה לך לגעת בזה", או "אם לא נשחק בזה לא אהיה חבר.ה שלך יותר" נפוצים למדי במפגשים כאלו. קונפליקטים בין ילדים הם דבר טבעי וחשוב להתפתחות. כשמדובר בפעוטות סביר להניח שנראה יותר חטיפות של צעצועים, דחיפות ולפעמים גם נשיכות. בגילים מאוחרים יותר הקונפליקטים הם סביב חוקי המשחק עצמם. קונפליקטים הם הזדמנות ללמידה משמעותית של פתרון בעיות, וגם לפיתוח מיומנויות חברתיות חשובות כמו מתן הסבר והבנה שלאחֵר יש מחשבות ורצונות שעשויים להיות שונים משלי, אמפתיה, ניהול משא ומתן ועוד. התפקיד שלנו, המבוגרים, הוא לשדר רוגע, לא להילחץ ולא למהר להציע פתרונות, אלא להקשיב לסיטואציה, לעודד חשיבה משותפת ולתת הזדמנות לפתרון שעולה מצד הילדים.
אחד הדברים שאני ממליצה בגילאים הצעירים הוא להתכונן למפגש. לשוחח עם הילד ולתכנן מה כדאי לעשות יחד ואפילו אפשר ליצור יחד רשימה של פעילויות אפשריות, למשל: "קודם נשחק קצת בחדר, אחרי זה אפשר לצאת למרפסת לצבוע בצבעי ידיים ואז נאכל ארוחת ערב". באותה הזדמנות תוכלו לדבר על מה הילדים מוכנים לחלוק, ואת מה שאינם מסכימים הציעו להם לשמור בחדר אחר. זכרו שהילדים לא חייבים לחלוק הכול – וגם לא כל הזמן, ילדים יכולים לשחק בשיתוף פעולה ובמהלך האירוח לעבור למשחק במקביל ובהמשך לחזור לשחק יחד. כדאי לשמור על גמישות ובמקרה הצורך אפשר לשנות לחלוטין את הסביבה ולהחליט לרדת לגינה.
סוגיה נוספת שמטרידה הורים היא האם עליהם להישאר בבית המארח ומאיזה גיל הם יכולים להשאיר את הילדים לבדם, והתשובה היא שלכל ילד הקצב שלו, יש ילדים ש'מוותרים' על נוכחות ההורה כבר בגיל שלוש או ארבע, ויש ילדים שרוצים שההורה יישאר גם בגיל חמש או שש, וזה בסדר, חשוב שתהיו קשובים לצרכים של הילדים. אם נראה שהורים אחרים נשארים פחות, אפשר לנסות תהליך הדרגתי, שבו אתם נפרדים לחצי שעה או שעה וחוזרים, בדקו עם הילד.ה מה הם מרגישים בקשר לכך.
הכנסת אורחים – לקטנטנים
אירוח חברים יכול להעלות דילמות חברתיות וחינוכיות שונות. למשל, כשהילדים מבקשים להזמין יותר מילד אחד. אופי המפגש והדינמיקה בין הילדים משתנה לגמרי במפגש של שניים מול מפגש של שלושה או ארבעה, והתכנון צריך להיות בהתאם. חשבו על פעילויות שמתאימות לקבוצה קטנה שבה כולם יוכלו להשתתף, וזכרו שלפעמים יהיו פיצולים. יש ילדים שהאינטראקציה עם כמה ילדים בו זמנית קלה להם והם מצליחים לנהל אותה בצורה טובה ויש ילדים שמצב כזה מעורר בו קושי ותסכול, אז ייתכן שיהיה צורך ביותר תיווך.
יהיו גם מקרים שבהם הילדים המתארחים יבקשו לעשות דברים שאינם מקובלים אצלכם בבית. במקרה כזה מומלץ להסביר בצורה ברורה ופשוטה את חוקי הבית, למשל – "אנחנו לא משחקים בכדור בסלון" או "אצלנו לא קופצים על הספות" וכן הלאה. הישארו באזור כדי לוודא שהדבר אינו חוזר, ואם כן, הזכירו שוב את הכללים וכוונו את הילדים לפעילות אחרת שעומדת בחוקי הבית.
ולסיום, כמעט אין הורה שלא פנו אליו פעם ילד או ילדה וביקשו "אפשר לבוא אליכם?" זה עשוי להיות לא נעים במיוחד כשהילדים שלכם לא מעוניינים לארח. חשוב לכבד את רצון הילדים שלכם, ואתם יכולים תמיד לענות כך: "היום אנחנו לא יכולים, אולי בפעם אחרת". וגם – אל תתפתו להזמין דווקא את אותו ילד או ילדה שתמיד רבים עם ילדיכם כדי 'להשכין שלום'. אתם בטח לא הייתם רוצים להיפגש דווקא עם מישהו שאתם לא מסתדרים אתו, וגם הילדים לא חייבים תמיד להסתדר אחד עם השני – לא כולם צריכים להיות חברים. אפשר, ומומלץ, קודם לדבר עם הגננת ולהבין מה הקושי, לדבר על הדברים עם הילד.ה שלנו ולחשוב איתם על פתרונות להפחתת המריבות.
