מהגן עד התיכון- איך מקדמים הכלה והשתלבות

כשכל ילד שייך, לא רק נוכח

 כל ילד מגיע למסגרת החינוכית עם עולם שלם, כישורים, אתגרים, חלומות וצרכים ייחודיים, שילוב והכלה הם לא רק מונחים מקצועיים, אלא דרך חיים שמבטיחה שלכל ילד יהיה מקום אמיתי בכית- מקום שבו הוא מרגיש שייך, לומד, יוצר קשרים ומצליח., עם הצרכים הייחודיים שלו, יכול לא רק "להיות שם", אלא באמת להשתייך, להצליח ופשוט להיות חלק

בחברה שרוצה לראות כל תלמיד השאלה היא לא״מה זה שילוב״? או ״האם לשלב״ ? בעולם שבו 15% מהילדים זקוקים להתאמות חינוכיות (2023,WHO), השאלה היא איך עושים את זה נכון- מהגן ועד התיכון

מה ההבדל בין שילוב להכלה? (וזה באמת משנה)

שילוב (Integration) בוא נכניס את הילד לכיתה הרגילה ונקווה שיסתדר הכלה (Inclusion) בוא נבנה כיתה שמתאימה לכל הילדים מההתחלה

כשמדברים על הכלה אמיתית, הסביבה מתאימה את עצמה לצרכים של הילד ועוזרת לילד להשתלב. זה אומר שכבר בשלב התכנון, חושבים על כל הילדים שיהיו בכיתה.

למה זה מתחיל בגן? כי שם נוצרים הבסיסים

גיל הגן הוא הזמן הקריטי, כאן נוצרים הרגלי למידה, תפיסות על "שונה", ויחסים חברתיים שיישארו לשנים.

מחקרים מראים שילדים שחוו הכלה איכותית בגן מפתחים:

אמפתיה גבוהה יותר כלפי הבדלים בין אנשים, כישורים חברתיים מגוונים יותר,  גמישות קוגניטיבית שעוזרת להם בכל תחומי החיים, תחושת שייכות חזקה יותר למקומות למידה.

והילד עם הצרכים המיוחדים? הוא מקבל לא רק חינוך איכותי, אלא גם מודלים חברתיים, הזדמנויות לפיתוח מיומנויות תקשורת, וחשוב מכל- תחושה שהוא חלק טבעי מהקהילה.

איך זה נראה בפועל?

בגן:

פעילות אמנות מותאמת: כל ילד יוצר בקצב שלו ובאופן שמתאים לו – אחד עם מכחול, השני עם אצבעות, השלישי עם חותמות זמן מפגש מדורג ומותאם: יש ילדים שישבו על כסא, ילדים שישבו על ״פיתה״ או ילדים שישבו עם חפץ תחושה ביד. וגם משך הישיבה יכול להיות מותאם ולעלות בהדרגה, הכל תלוי בתכנון סיפור באופנים שונים: אותו סיפור נקרא גם בתמונות, גם בתנועות, גם בליווי סמלים.

בכיתה:

מטלות מדורגות: אותו נושא, רמות קושי שונות, כל ילד מקבל אתגר מתאים לרמתו עבודה בקבוצות הטרוגניות: ילדים עם כישורים שונים עובדים יחד ולומדים אחד מהשני מטרות אישיות ברורות: כל ילד יודע על מה הוא עובד והאם הוא מתקדם.

מה נדרש כדי ששילוב והכלה יעבדו באמת?

ברמת הצוות:

הכשרה מקצועית מעמיקה – לא הרצאה אחת אלא תהליך,  עבודה צוותית אמיתית בין מנחי השילוב, מורים, רכזים וצוות הליווי, כלים להתאמות פדגוגיות שעובדים בפועל, ליווי מתמשך במהלך השנה.

ברמת המסגרת:

תכנון סביבה פיזית מותאמת פינות שקטות, עזרים חזותיים,  מדיניות ברורה של קבלה וכבוד להבדלים, שיתוף הורים כשותפים אמיתיים בתהליך,  מעקב ובחינה מתמשכת של התקדמות הילדים.

ברמה האישית:

שינוי בגישה – מ"מה הבעיה של הילד?" ל"איך אנחנו יכולים לעזור?״, גמישות בחשיבה ונכונות לנסות דרכים חדשות,  פיתוח רגישות לצרכים שונים של ילדים,  בניית ביטחון עצמי במתן מענים מקצועיים.

מה קורה כשלא עושים את זה נכון?

הילד יכול לחוות תסכול ותחושת כישלון וחוסר הצלחה חברתית ולימודית,  לא בגלל היכולות שלו אלא בגלל חוסר התאמה הצוות מתוסכל גם אם ישרצון טוב לעזור הילדים האחרים לומדים שמי ש"שונה" מפריע במקום להכיל ולקבל, המערכת כולה נפגעת,  חוסר אמון, התנגדות לשילובים עתידיים

המחקרים ברורים: שילוב ללא הכנה מתאימה עשוי לגרום יותר נזק מתועלת. אבל שילוב מתוכנן ומלווה? מועיל לכל הילדים ללא יוצא מן הכלל.

למה אני מאמינה בשילוב?

אחרי שנים של עבודה עם עשרות רבות של ילדים מחנכות וגננות, ראיתי איך שילוב אמיתי משנה חיים לא רק של הילדים המיוחדים, אלא של כל הילדים. כשהצוות מקבל את הכלים הנכונים והליווי המקצועי, הקסם קורה.

ראיתי ילדים שפרחו, שנהנו מכל רגע, שהפכו למובילים בכיתה. ראיתי מורות וגננות שהתנגדו לשילוב הופכות לשגרירות של הכלה. ראיתי כיתות שלמות לומדות להעריך גיוון ולעבוד בצוות.

השילוב מצליח כשיש הנחיית שילוב מקצועית שמלווה את התהליך – החל מתכנון ראשוני, דרך יישום בשטח, ועד הערכה ושיפור מתמיד. זה דורש עבודה מתואמת בין כל הגורמים: מנחת השילוב הצוות החינוכי, המטפלים, ואנשי המקצוע המלווים.

השינוי מתחיל כאן

כל ילד שנכנס למסגרת חינוכית מגיע עם הפוטנציאל שלו. השאלה היא האם נצליח לראות אותו, לפתח אותו, ולתת לו לבטא את עצמו בצורה שמתאימה לו.

הכלה אמיתית  זה להיות מקצועיים, לדעת איך לקרוא צרכים, להבין איך לתכנן מענים, איך לבנות סביבות למידה שמזמינות כל ילד להיכנס ולהצליח.

הליווי המקצועי הנכון יכול לעשות את כל ההבדל.

(לקריאה נוספת על ליווי מקצועי –http://bit.ly/40XbIRo)